אחריי חיפה

חניכי אחריי! חיפה ביומן מסע בסדרת השטח בחנוכה

קצת על עצמנו:
גיל- בן 18 מחיפה ובין הוותיקים ב- "אחריי! חיפה". אני מגיע לאימונים כי זה מהנה ועוזר לי להגיע למטרתי האישית בצבא שהיא להיות לוחם בסיירת מטכ"ל. בקרוב יש לי יום סיירות והאימונים עוזרים לי להתכונן פיזית ונפשית להגשים את חלומי להיות לוחם קרבי.

מיידן- בן 18 מחיפה. אני ב"אחריי" מפני שכיף באימונים, יוצא להכיר הרבה חברים חדשים. ללמוד- אפשר גם מחוץ לבית הספר. אני רוצה תפקיד משמעותי בצבא ו"אחריי!" נותן לי מוטיבציה לכך. שואף להיות בפלח"ץ.

ג'סיקה- בת 17 מחיפה. אני מגיעה לאימונים מפני שאני רוצה לעשות משהו משמעותי בצבא, שואפת להיות ביחידה קרבית ולפתח אישיות חזקה. בנוסף, אני אוהבת ספורט ו"אחריי!" מאתגר במיוחד. אני רוצה קריירה צבאית ושואפת להיות בקרקל או מד"סית.

אדווה- אני אדווה, בת 17 מחיפה. אני מגיעה לאימונים מכיוון שחלומי הוא לעשות משהו משמעותי בצבא ולהוציא מהשירות את המיטב. אני שואפת להיות ביחידה קרבית ואחריי מכינים אותי לקראת זה מבחינה פיזית ומנטלית יחדיו.

יעל- בת 17 מחיפה. אני מגיעה לאימונים על מנת להשתפר בכושר הגופני ולהכיר אנשים חדשים. אני רוצה בצבא להיות ביחידה 8200 שבמודיעין.


 צילומים: ליזי שאנן.

 "אחריי!" משפר אותי מבחינת עמידה בזמנים וכוח סיבולת ולמרות שקשה, נהנים כי עוברים את זה ביחד כקבוצה.
אנחנו באים מקבוצת בחיפה שנקראת "צוות שכונה". הסיבה שקוראים לצוות "שכונה" היא לא כי זה אימונים של פנאן ו"סטלה", אלא כי אנחנו כמו משפחה, עוזרים אחד לשני וההרגשה היא משותפת.אנחנו מאוד מגובשים ומתפקדים כגוף אחד. בחיים לא יישאר מישהו מאחור.כמובן שאף אחד לא מכריח אותנו לבוא ואנחנו באים מרצוננו האישי.האימונים נותנים לנו תחושת סיפוק והנאה ומצפים פעמיים בשבוע שיגיע כבר האימון.בסך הכל, אנחנו קבוצה של בני נוער שבאים לאימונים מרצוננו במקום לאכול פיצה מול המחשב מהסיבה ש... קצת ספורט לא מזיק. חלקנו הגדול רוצים לשרת ביחידות מובחרות ולתרום מעצמנו למדינה כמה שיותר וחלקינו באים בשביל הפעילות הספורטיבית.

באימונים האווירה מאוד טובה והמאמנים מאוד תומכים ועוזרים. המדריכים לא מוותרים לנו, קורעים לנו את הצורה אך יודעים איפה הגבול ושומרים על איזון. בלעדיהם לא היינו מגיעים לחצי ממה שהגענו ואנחנו מודים להם מכל הלב על ההתנדבות והנתינה מעצמם בשבילנו, הילדים, למרות שהם בתקופה שהם בונים את החיים שלהם ורוכשים השכלה. כמו שהם תמיד מחזקים אותנו ואומרים שזה לא מובן מאליו שאנחנו באים פעמיים בשבוע זה תקף על אחת כמה וכמה כלפיהם. יש לנו הערכה עצומה למה שהם מקריבים למענינו.

האימונים עוזרים לנו בפיתוח הביטחון העצמי, אחריות אישית וקבוצתית, עבודת צוות, שיתוף פעולה, בונה אישיות ומנהיגות. כקבוצה, אנו תלויים אחד בשני ועוזרים להוציא מעצמנו את המיטב שבמיטב, אנחנו לומדים לא לוותר לעצמנו, להוציא את המקסימום וש- "כאב זה דבר זמני".

כשהגענו ל- "אחריי!" לא חשבנו שזה כ"כ יפתח לנו את האישיות והרצון להתאמץ ולעזור ככל יכולתנו אם זה לחברה או למדינה."אחריי!" מעניקה לנו ערכים של תרומה ועזרה, עבודה כקבוצה ושיתוף.

על סדרת השטח בחנוכה:

לאחר מסע ארוך- קיבלנו את החולצות.עבדנו קשה והזענו בשביל לקבל את החולצות המיוחלות ואכן הרווחנו אותם. כשהרגשנו שקשה, חשבנו על החברים שמתחת לאלונקה ושלהם יותר קשה וכבד והעובדה הזאת דחפה אותנו להמשיך, לא לעזוב אותם ולתת את הכל!

גם למרות שיכולנו להישאר בבית החלטנו לצאת לסדרה ולתת מעצמנו, ולמרות שלא היה לנו את האוכל של אמא ושישבנו בקור של 5- מעלות המשכנו ועברנו את זה כמו גדולים.
באנו בידיעה שאנחנו לא צועדים לקראת מלון 4 כוכבים, ג'קוזי ומסאז' כל בוקר.

מה שבטוח, כשנגיע לצבא – לא נהיה "שוקיסטים". במהלך הסדרה התגבשנו מבחינה חברתית וקבוצתית; היה קשה ביחד, קר ביחד, כואב ביחד .. אבל ביחד! וזה מה שחשוב. בסדרה גילינו על עצמנו דברים שלא חשבנו שקיימים. גילינו כוח סיבולת עצום, גילינו את כוח האהבה שלנו אחד עם השני וכמה אנחנו מסוגלים לעבוד ולהתאמץ אחד למען השני. ביחד- ניצחנו את הסדרה!

בין הדברים שאהבנו בסדרה היו :
הביקור בבסיס של גבעתי והתרגיל דימוי שהדגימו לנו , הבוחן מסלול שכלל מעבר קיר, חבל טיפוס, זחילה ועוד מכשולים מעניינים ומהנים, הטקסים- טקס ראשון של חנוכה שממנו יצאנו למסע אלונקות ראשון אל תוך הלילה וטקס הסיום, שהיה מאוד מעמד מאוד מרגש לראות את כל החבר'ה של אחריי! מכל הארץ ולהתגאות בעובדה שיש לא מעט בני נוער שבחרו בעצמם לא לשבת בחנוכה ואכול סופגניות, אלא לצאת לסדרה ולהתפלל לקבל אחת.

מהסדרה קיבלנו לקח חשוב-
לבן אדם לא יוצא הרבה להתנהל בשטח ולהתחבר עם הטבע, ולמדנו לנצל במאה אחוז את הניתוק מהסלולריים, המחשב והאוכל והוכחנו לא להיות תלויים באותם דברים שנראים כבסיס בחברה המודרנית.
ובעיקר למדנו ש- "הכאב הוא זמני אבל הגאווה היא לנצח" !!!


השקפותינו כבנות והתשובה שלנו להדרת נשים:

לפני שהגענו לאחריי, לא חשבנו שיהיה שוויון בין הבנים והבנות.
למעשה חשבנו שיצחקו עלינו וישאירו אותנו מאחור, ואנחנו חייבות להודות שטעינו ובגדול!
הבנים בצוות "שכונה" מפרגנים, תומכים, תמיד דוחפים אותנו ליותר, בסוף כל אימון או מסע תמיד ישבחו אותנו ויתמכו בנו רגשית.

מקבלים את הבנות באהבה, צירפו אותנו למשפחה ובחיים לא ישאירו אותנו מאחור.
אנחנו, כבנות, באנו לאחריי כדי להשיג את מטרותינו האישיות, אם זה לצבא או רק בשביל הספורט, והיה מדהים לראות שבאמת מתקיים שוויון באימונים. הבנות עושות את הדברים שהבנים עושים ולעתים אפילו יותר ;) .
לפי הטקס האחרון בסדרה נודע כי חצי מהמשתתפים הם בעצם משתתפות.
בנות לא שוות פחות מבנים וכבר ידוע מי המין החזק (: