איגור קוואליק

ברחוב שעתיד להיקרא על שמו של איגור קוואליק- בוריס אסקין, חבר באגודת הסופרים בישראל
כאשר ייקרא רחוב על שמו של איגור קוואליק – וזה יקרה בהכרח! – מעטים מתושבי העיר ישאלו: ''מי זה, בעצם?''. בנצרת עילית כל אחד מכיר אותו.
טטיאנה, לב, הבן שלכם, איגור, הפך לבנה של העיר. הוא נפל, תוך שהגן על כולנו. כעת נזכרים כמה חזק היה, גדול, נועז, החלטי, שחצני ונחוש. כיצד ידע להיות חבר ולאהוב – את המולדת, המשפחה והחברים.
על קברו של איגור, מצא אביו, לב, מכתב מקוסטיה, חברו ליחידה, שם נכתב: "תמיד דהרת לפני הקטר, נפלת גיבור, הגנת על הארץ שלך. נפלת, אך בליבנו, בלב קרוביך וחבריך תחיה לנצח. סלח לי על הרגשנות- אני יודע עד כמה אתה שונא את זה".
איגור שאף לשרת בצנחנים, והשיג את מבוקשו: הוא עבר את כל המבדקים, את כל המסעות הארוכים, את כל המבחנים הלא-קלים. כמה גאה היה כשהגיע הביתה עם כומתה אדומה!
משפחתו של איגור עלתה לארץ ממינסק, בירת בלרוס, כאשר היה בן עשר. במהרה הפכה העברית לשפתו. הוא התייחס בכבוד לאביו ואימו, שמר והגן על אחותו הצעירה. רגשות מיוחדים חש כלפי סבתו שהשתתפה במלחמת העולם השנייה.
כמה קצרים היו חייו, ועם זאת כמה סוערים ורווים: שירות ביחידת עלית, קורס מאבטחים, לימודי משפטים, התנדבות כמדריך כושר קרבי בתנועת "אחרי" ... גם היתה אהבה – מפתיעה, כמו הבזק של ברק. איגור וז'ניה אמורים היו להתחתן, מיד עם שובו מהחזית.
במבצע 'חומת מגן' איבד את שני חבריו הקרובים. באותה עת ערכי חיים ומוות הפכו לממשיים עבורו. מילדון חסר-פחד, חסר-זהירות ושחצן הפך להיות גבר – גדול, חזק ופיקח, אולם נשאר טוב-לב, אוזן קשבת, שמח, אוהב-חיים בלתי יאומן, מנהיג טבעי ואליל המפגשים של הצעירים, כמו שהיה.
באוגוסט 2006 הוקפץ גדוד חיילי המילואים ללבנון אל נחל ליטאני. איגור סחב על גופו ציוד שהיה מספיק לשלושה חיילים: רק הכדורים עצמם – אלף וחמש מאות, המקלע וציוד חיילי נוסף. כל בית נכבש בהסתערות, ולכל בית, כך מספרים חבריו, היה איגור הראשון לפרוץ. ב-9 באוגוסט נורה המבנה שבו התמקמו הלוחמים מכל עבר. במרפסת של הקומה השנייה צעק הפצוע, דימה קליימר, אשר נמצא ליד הטלסקופ. איגור רץ לעזור לחברו והוציא אותו. לאחר מכן שב אל המרפסת כדי להוריד את הטלסקופ, ושם השיגה אותו הירייה.
אל דירתם של טטיאנה ולב קוואליק בשכונת הר יונה מגיעים חברים של בנם, חברים לנשק – חיילים וקצינים, מג''ד, מפקד אוגדה ואפילו השר שאיגור שימש כמאבטח שלו במשך מספר חודשים. החבר'ה הראשונים החלו להגיע עוד בימי המלחמה האחרונים, מיד עם שחרורם. הם הגיעו בטרם שכח להט הקרבות, בבגדי הסוואה מלוכלכים הנודפים אבק שריפה, ישבו בשקט בחדרו של איגור, על הכורסה, על הרצפה כשרוביהם מונחים לידם.
ברחוב שייקרא על שמו של איגור קוואליק יהיה, כמובן, לוח זיכרון. אני רוצה שייחרטו עליו את דבריו של קוסטיה: ''נפלת גיבור, הגנת על הארץ שלך''.

היה מדריך בקבוצת "אחריי! יפו".
בן טטיאנה ולב. נולד ביום י"ח באייר תש"ם (4.5.1980) במינסק שבבלרוס. כשמלאו לו עשר שנים, בשנת 1990, עלה לארץ עם הוריו ואחותו הצעירה יוליה. המשפחה התגוררה בנצרת עילית, שם למד איגור בבית-הספר היסודי "עצמון". את לימודיו התיכוניים החל בבית-הספר התיכון החקלאי "מקווה ישראל" שבחולון. מאחר שגילה עניין רב בצבא ובלחימה, בחר להמשיך את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה.
איגור היה בן אוהב ומסור להוריו ואח אוהב, דואג ומגונן לאחותו. הוא היה אדם אמיתי וחברותי מאוד, וחבר נאמן לחבריו הרבים שתמיד הקיפו אותו באהבה. בשעות הפנאי אהב מאוד לטייל ברחבי הארץ והרבה לקרוא.
איגור התגייס לשירות חובה בצה"ל ב-26.5.1999. את שירותו החל בחיל האוויר וכעבור שבעה חודשים ביקש לעבור לחיל הרגלים כדי להגשים את חלומו להיות צנחן. הוא עבר קורס מע"רים (מגישי עזרה ראשונה), קורס צניחה, קורס "נגב" וקורס צלפי בארט 0.5, והיה ללוחם מצטיין בגדוד "צפע" שבחטיבת הצנחנים. במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצע "חומת מגן".
ב-28.8.2002 השתחרר איגור מצה"ל, עבר קורס מאבטחי תחבורה ציבורית ומשנת 2003 עבד כמאבטח תחבורה ציבורית במחוז צפון. הוא התקדם והשתלם בקורסים נוספים ובתקופה האחרונה לחייו עבד כמאבטח אישי של שר המשפטים.
איגור אהב מאוד את מדינת ישראל והיה נאמן לה. לאחר חטיפתו של רב-טוראי גלעד שליט, ועם חטיפתם של שני חיילי המילואים רב-סמל אהוד (אודי) גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב ופרוץ מלחמת לבנון השנייה, ציפה איגור בקוצר רוח לקבל "צו 8" ולהצטרף לחבריו הלוחמים בלבנון. ב-2.8.2006 הוא נקרא לשירות מילואים שממנו לא שב. בן עשרים ושש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנצרת עילית. הותיר אחריו הורים, אחות וחברים רבים.
סדרת מנהיגות שערך ארגון "אחריי!" שבה התנסו המשתתפים בתרגילים צבאיים מורכבים ובאימוני כושר קרביים, נחתמה במסע אלונקות במעלה הכרמל שהוקדש לזכרו של איגור.

לדף המלא באתר "יזכור"