מן העיתונות

לצמצם פערים דרך חינוך

גיל הנעורים הוא אחת התקופות הקריטיות בעיצוב האדם. בתקופה זו מתעצבת ההערכה העצמית הראשונית של בן הנוער והדרך שבה יתפוש את עצמו ואת יכולותיו בהמשך חייו הבוגרים.

המאפיין המשפיע ביותר על התפישה העצמית היא ההצלחה בלימודים. נער שלא מצליח בלימודים לאורך זמן יתפוש עצמו כחסר יכולות בכל תחומי החיים, מה שיפחית את יכולתו להשתלב בחברה כאדם מוצלח ותורם. אולי התרגלנו לנתונים, אך שיעור הזכאים לבגרות מדאיג. לפי נתוני הלמ"ס ב-2010, רק 51.7% מבני הנוער בישראל זכאים לבגרות. על פי "הכל חינוך", התנועה לקידום החינוך בישראל - ישראל מובילה את מדינות OECD דווקא במדד לא מחמיא - היקף ועומק הפערים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. פער ההשקעה בין ילד שגדל ברשות מקומית חלשה לבין ילד שגדל ברשות מקומית חזקה יכול להגיע לעד פי 16 לטובת הילד מהרשות החזקה.

ההצטרפות ל-OECD טומנת בחובה לא רק זכויות, אלא גם חובות ואתגרים. אם ברצוננו להיות אורחי קבע במועדון המכובד, לא נוכל להשלים עם נתונים אלה. החברה והכלכלה בישראל מתקדמות במהירות, אך שכבות שלמות בציבור, שאינן מקבלות הזדמנות שווה, נשארות מאחור. על פי תוצאות מבחני ה-TIMSS, ישראל ניצבת במקום האחרון מבחינת ממוצע הישגים ארצי ובמקום הראשון בפערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות במדינה.

צמצום הפערים נדרש באופן מיידי. ללא השקעה בחינוך - מעמד הביניים ייעלם. כיצד נמשיך להתגאות בהיותנו עם הספר כאשר כל נער שני בישראל אינו זכאי לתעודת בגרות?

לטור המלא ב- "דה מרקר"