מן העיתונות

רוצים הזדמנוית לא הנחות

גל המחאות הביא למרכז הבמה את אחת מהבעיות הקשות של החברה הישראלית. הצורך בצמצום הפערים החברתיים זועק כיום יותר מאי פעם, אך לצד זה המחאה חושפת גם צד מעודד.

מצד אחד, ישנה התעוררות אזרחית מבורכת והתלכדות סביב נושאים אזרחיים שאינם מלחמה או אסון. אנו עדים לתופעה שמדגימה דמוקרטיה במיטבה: זכות המחאה, חופש הדיבור והזכות להתאגד. רבבות אזרחים מכל הקשת הפוליטית יוצאים לעמוד על זכותם הדמוקרטית. מצד שני, המחאה מבטאת קריסה של מעמד הביניים הנושא בנטל, עלייה ביוקר המחיה, פערים הולכים וגדלים בין שכבות האוכלוסייה ובין מרכז לפריפריה. המחאה מתרחבת ונוגעת בתחומי חיים רבים: החל בעובדים-הסוציאליים, דרך הקוטג', הרופאים, גידול ילדים ועד למחאה על מחירי הדיור. לראשונה זה זמן רב, מחאות רבות מצטרפות זו לזו וקוראות בקול אחד: ישנו צורך עז בשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים, החברתיים והכלכליים. התעוררות זו היא גם התשובה לאלו המפקפקים ומזלזלים בפאסיביות של הנוער ושל דור הפייסבוק. אלפי בני נוער נהדרים חיים בישראל, ביניהם 4,500 חניכי "אחריי!", אשר מדי שנה מוכיחים כי האקטיביות שלהם לא מסתכמת ברשתות החברתיות, אלא בפעילות חברתית, התנדבות ותרומה לקהילה. נער אשר לא האמין ביכולותיו מושך אחריו בני נוער נוספים במעלה ההר, וסולל את דרכו לקראת שירות משמעותי בצבא; נערה שלא הצליחה להתמקד ולהתרכז בשיעורים בכיתה, מסיימת בהצלחה את בחינת הבגרות במתמטיקה. נערים אשר התרגלו לומר "מגיע לי" מפתחים מנהיגות, תורמים מזמנם, מתנדבים בבתי אבות ובמתנ"סים, יוזמים פעילויות למען התושבים בשכונות מגוריהם, ומגלים מעורבות במתרחש בחברה. ᅠᅠ

לטור המלא ב- "גלובס"