אחריי

מקום ראשון

למה לא? / פולינה מטלניקוב, קומונת בית שמש

"את לא עושה את זה!" אמרה אמא.
 
"אין שום מצב שבעולם!" אמר אבא.
 
"את תצטערי על זה!" הבטיח סבא.
 
"ומה אם בכל זאת?..." חשבתי אני.

כך זה התחיל. במחשבה שבאה והלכה לה, ואז חזרה ונשארה והכתה שורשים. בשאלה, שלא הצלחתי למצוא לה תשובה: למה לא?

באמת, למה לא?

"תחשבי, שמה שאת עושה – את עובדת לחינם. את סתם מבזבזת זמן יקר שלך, שאותו את יכולה לנצל בדרך הרבה יותר טובה. במקום ללכת לצבא, לסיים אותו, ללמוד ולרכוש מקצוע כמה שיותר מהר, את הולכת לעבוד חינם שנה שלמה. מה יצא לך מזה? איזה רווח? יש רק הפסד!"

"לבזבז זמן" – כך זה נקרא בשפת המשפחה שלי. משפחה שיצאה מחבר העמים, משפחה אשר לא מכירה במילה "התנדבות". משפחה שמאוד העריכה את כל הפעילויות למען הקהילה שעשיתי במהלך השנים האחרונות, כל עוד זה לא פגע בחיים הרגילים שלי, ובעיקר בלימודים שלי. ועכשיו, אחרי שסיימתי בית ספר, אני מכריזה שאני רוצה לעסוק בהתנדבות ותרומה לקהילה במשך שנה שלמה ועוד במקום רחוק מהבית. לבזבז שנה שלמה על כלום! מה פתאום?!

המשפחה שלי לא הבינה למה זה כל כך חשוב לי. למה אני כל כך רוצה את זה. אבל אחרי מאבקים רבים וכישלונות במערכות השונות, ניצחתי במלחמה החשובה ביותר – מלחמה על עצמאותי. ויצאתי לדרך.

נכון, לדרך שבחרתי אף אחד אפילו בצחוק לא יקרא "קלה". זאת דרך ארוכה ומפותלת שבה שזורים עליות וירידות, כישלונות וניצחונות, אבל אחרי הכל אני מבינה, שהמאבק לא היה לשווא. שאני עושה את הדבר הנכון.

אז עכשיו אני כאן, נערה צעירה בת 18, אשר הצליחה להוכיח לעצמה ולאחרים – שבכוחה לשנות את פני העולם. וגם אם מדובר בפיסת עולם קטנטנה, בכמה אנשים בודדים, החיוכים שאיתם פוגשים אותי במקומות ההתנדבות שלי מוכיחים לי, שאני לא מבזבזת את זמני על כלום. שבסופו של דבר, מהשנת שירות שאני עושה יש הרבה יותר רווח, מאשר הפסד.

***

"את לא עושה את זה!" אמרה השכנה מלמטה.

"אין שום מצב שבעולם!" אמר השכן משמאל.

"את תצטערי על זה!" הבטיח השכן מלמעלה.

"ומה אם בכל זאת"..." חשבתי אני.

כך זה התחיל. במחשבה שבאה והלכה לה, ואז חזרה ונשארה והכתה שורשים. בשאלה, שלא הצלחתי למצוא לה תשובה: למה לא?

באמת, למה לא?

"תחשבי שמה שאת עושה – את נאבקת על כלום. את סתם מבזבזת זמן יקר שלך, שאותו את יכולה לנצל בדרך הרבה יותר טובה. במקום להניח למצב להישאר באיזון, איך שהוא עכשיו, במקום לבחור מקום שקט יותר להישאר בו, את הולכת ראש בקיר למקום שיגרום לך הכי הרבה בעיות. מה יצא לך מזה? איזה רווח? יש רק הפסד!"

"ראש בקיר" – כך זה נקרא בשפת השכנים שלי. שכנים שיצאו ממדינות ערב, שכנים אשר לא מכירים במילה "גלות". שכנים שלא חשבו עלי אף פעם, שלא היה באמת אכפת להם ממני כל עוד לא באתי והתערבתי בחיים שלהם. ועכשיו, אחרי כל מה שעברתי, אני מכריזה שאני מוכנה לנסות ולהסתכן שוב. לקח לנו כל כך הרבה זמן ליצור את האיזון השברירי הזה – ואני רוצה להפר אותו בבת אחת! מה פתאום?!

השכנים שלי לא הבינו למה זה כל כך חשוב לי. למה אני כל כך רוצה את זה. אבל אחרי מאבקים רבים וכישלונות במערכות השונות, ניצחתי במלחמה החשובה ביותר – מלחמה על עצמאותי. ויצאתי לדרך.

נכון, לדרך שבחרתי אף אחד אפילו בצחוק לא יקרא "קלה". זאת דרך ארוכה ומפותלת שבה שזורים עליות וירידות, כישלונות וניצחונות, אבל אחרי הכל אני מבינה, שהמאבק לא היה לשווא. שאני עושה את הדבר הנכון.

אז עכשיו אני כאן, מדינה צעירה בת 60, אשר הצליחה להוכיח לעצמה ולאחרים – שבכוחה לשנות את פני העולם. וגם אם מדובר בפיסת עולם קטנטנה במזרח התיכון, החיוכים אותם אני רואה על פניהם של אזרחי ישראל מוכיחים לי שאני לא מנהלת את המאבק התמידי על קיומי על כלום. שבסופו של דבר, מעצם קיומי יש הרבה יותר רווח, מאשר הפסד.